<h1>ראבי"ה סימן תתקי"ח</h1>
<h2>דף ל:</h2>
בפרק במה מדליקין [כ"ה ע"א] מצאתי שפי' רבינו שלמה מצאתי, שכן כרת ימיו נכרתי' והולך ערירי. ורבי' יב"א חולק עליו ואומר שאין נידון בערירי אלא אותן שנים שכתוב בהן ערירי הבא על אשת אחיו ועל אשת אחי אב, אבל שאר חייבי כריתות לא מצינו בהן ערירי. ובמועד קטן [כ"ח ע"א] גרסי' רב יוסף כי הוה בר ס' נפקי' מכרת אמר לי' אביי נהי דנפק ליה מר מכרת דשני מכרת דיומוי מי ידע מר א"ל נקוט מיהא פלגא בידך. ואם אית' דנידון בערירי לימ' ליה מכרת דבני מי ידע מר. ומיתת כרת קודם ס' שנים ומיתה בידי שמים אין להם זמן קבוע, אלא ראוי למות בעון זה, ניאף אם אין חטא אחר בידו. ובירושלמ' [ביכורים פ"ב ה"א] גרסי', מת בנ' שנה מת בהכרת, מ' לס' שנים זהו מיתה האמורה בתורה. ומייתי ראיי' [במדבר ד'] אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי זאת עשו להם וחיו ולא ימותו, וכתי' [שם ח'] מבן נ' שנה ישוב מצבא העבודה, התורה אמרה עשו להם תקנה שלא ימותו בעבודתם קודם נ' שנה. ודכתי' אל תכריתו אלמ' היינו כרת שמת קודם לנ' שנים. לס' זו היא מיתה האמורה בתורה דכתיב [שם י"ד] במדבר הזה יתמו ושם ימותו ולא נגזרה גזירה אלא על בני עשרים. וקתני התם זקן שאכל את החלב או חילל את השבת מי מודיע' שהוא בכרת, ומוקי לה, המת ליום אחד זהו מיתה של זעם, לב' מיתות בהלה, לג' מת בהכרת. ואם אית' נידון בערירי אמאי קאמר מי מודענו שהוא בכרת והלא זרע' נכרת. ע"כ דברי רבי' יב"א. ואני יואל [אומר], דאינו ראיי'. ומה שלא השיב [ליה] אביי מכר' דבני מי ידע מר, היינו טעמ' דמי שמחויי' כרת ימיו נכרתי', ורב יוסף שהיה ס' היה חייב כרת, האיך היה יוצא מכרת ובניו יתחייבו בחטאו. ואלא ש"מ (מדיינא) [מדיצא] הוא מכרת גם בניו לא יתחייבו בחטאו, ואם ימותו בעונם יהיה, ותו לא מידי. ועוד דאמרי' בהבא על יבמתו [נ"ה ע"א] דמקשי תלמוד' ערירים דכתב רחמנא בדודתו [ויקרא כ'] למה לי, פי', הואיל דבסוף הפרשה כתי' [שם י"ח] ונכרתו, והוקשו מדר' יונה כל העריות זה לזה, ומשני כדרבא וכו'. הניח' לפי רבי' שי', הואיל דבכרת דכתי' הוא וזרעו, אמאי אצטריך ערירים בדודתו, אבל לפי רבי' יב"א איצטריך, דאי לא כת' ערירי הוה אמינ' דלא מחייב אלא הוא בכרת, ולא זרעו, ולהכי נראה דברי שי'. או מגמגם אני מהא דגרסי' בירושלמ' פרק כלל גדול [ה"ב] מילת' דר' יוחנן דאמר כלל ופרט הוא דא"ר אבהו א"ר יוחנן כי (את) כל אשר יעשה מן התועבת ונכרתו [שם], אחותו בכלל היתה ויוצאה מן הכלל לחלוק על הכלל, מותיב ר' אלעזר והכתי' [שם כ'] ערות אחות אביך ואחות אמך א"ל והכתי' [שם] איש כי ישכב את אשה דוה (וגו') [וגילה] את ערותה את מקורה הערה א"ל לצורך יצתה לידון בה המערה כגומר שלא תאמר הואיל ואין חייבין עלי' אלא משום טומאה לא נעשה בה המערה כגומר, לשום כן צריך לומר, חייב על כל אחד ואחד א"ל והכתי' [שם] איש, איש אשר יקח את אשת אחיו נידה היא, א"ל לצורך יצאה לידון בערירי, דא"ר יוחנן כולהון דכתי' בהון ערירים יהיו הן בלא בנים, ערירים ימותו קוברי' את בניהם. ומספק' לי פי', כי מותיב ר' אליעזר והכתי' ערות אחות אביך וגו' וכי לחלוק הוא, (ופריך) [ופריק] ליה לידון בערירי, פי' זהו מערה ולהכי יצא לחלוק', ושווה הוא לשאר עריות, והיינו דמקשה מאשה דוה דכתי' בה ערייה, הא כבר מפיק ערייה לכל עריות מאחות אביך, ונדה בכלל שאר עריות הוא, ומשני דאצטריך, והיינו נמי כי האי גוונ', ופריק דתרווייהו איצטרכו, דחד בלא בנים וחד דקוברי בניהם, ולא יצאו לחלוק מכלל שאר כריתות, ושוים כל חייבי כריתות לידון בערירי. ופי' לחלוק, כמו דבר שהיה בכלל ויצא ללמד על הכלל, ואחותו יצא, שאם עשאו כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. וספק בידי. אבי מורי.
